מהירות המענה — הכשל היקר ביותר
זה הפער שהכי קל לתקן והכי מוזנח. ליד שנענה בזמן שהוא עוד מול המסך הוא שיחה אחרת לגמרי מליד שנענה אחרי יומיים — גם אם זה אותו אדם ואותו עניין.
הסיבה פשוטה: בשוק שבו הלקוח משווה בין כמה סוכנים, הראשון שמגיע קובע את מסגרת ההשוואה. כל השאר מגיבים לה.
ליד שלא נענה — ולאן הוא נעלם
זה הדליפה השקטה. ליד שלא ענה בפעם הראשונה אינו ליד אבוד, אבל אם אין מנגנון שמחזיר אותו לתור הוא נשאר בסטטוס "התקשרתי" ונשכח.
בתיק של סוכן פעיל מדובר בעשרות לידים בחודש ששולם עליהם ואף אחד לא חזר אליהם. זו לא בעיית חריצות — זו בעיית תור.
- ליד שלא נענה חוזר לתור אחרי X שעות
- מספר ניסיונות מוגדר לפני שמסמנים כלא-רלוונטי
- הבחנה בין "לא ענה" ל"ענה ואמר לא" — שניים שונים לגמרי
כפילות נציגים — הנזק הכפול
כששני נציגים מתקשרים לאותו לקוח, הנזק כפול: הלקוח מתרשם שהסוכנות לא מסודרת, ושתי עלויות זמן הושקעו באותו ליד.
הפתרון אינו תיאום ידני אלא נעילה: ליד בטיפול שייך לנציג אחד עד שהוא משוחרר. זו הגדרה במערכת ולא הסכמה בין אנשים.
מה למדוד — ולמה רוב הסוכנויות מודדות את הדבר הלא-נכון
המדד הנפוץ הוא "כמה לידים קיבלנו", והוא חסר תועלת. אלה המדדים שמזיזים כסף:
- זמן חציוני עד מענה ראשון — לא ממוצע, חציון. ממוצע מסתיר את הזנב
- אחוז הלידים שנענו בכלל
- אחוז הלידים עם יותר מניסיון אחד
- אחוז הלידים שנסגרו כלא-רלוונטי בלי ששוחחו איתם
- המרה לעסקה לפי מקור — כדי לדעת מה לקנות שוב
למה זה זול יותר מקניית עוד לידים
שיפור שיעור המענה מ-60% ל-90% שווה לגידול של 50% בכמות הלידים — בלי לשלם שקל נוסף על רכישה. אותו דבר לגבי מעקב: ליד שנסגר בניסיון השני הוא ליד שכבר שולם עליו.
לכן כשסוכן אומר "אני צריך עוד לידים", שווה קודם לבדוק מה קורה לאלה שכבר יש.
