ארבעה סימנים שהגיע הזמן
אף אחד מהם אינו מחייב מעבר. ביחד הם מצביעים על עסק שהגיע לתקרה מבנית ולא לתקרת מאמץ:
- רוב השבוע הולך על מרדף אחרי מסמכים, תביעות ושירות — ולא על פגישות
- יש יכולת מכירה מוכחת אבל אין מספיק פניות חדשות
- פוליסות מגיעות לחידוש בלי שאף אחד שם לב בזמן
- אין מספרי סוכן מול חברות שהלקוחות מבקשים
מה לבדוק לפני — ובאיזה סדר
הסדר חשוב, כי אין טעם לדון בעמלות לפני שברור מה קורה לתיק. שאלה אחת חוסמת את כל השאר.
- ראשון: למי שייך התיק, ומה קורה לו בפרידה
- שני: אפשרות ייצוא מלאה של לקוחות ומסמכים
- שלישי: מול אילו חברות יש מספרי סוכן פעילים
- רביעי: מי מבצע תפעול ותביעות
- רק אחר כך: עמלות, לידים, מינימום ותנאי יציאה
איך מבצעים את המעבר בפועל
מעבר חד של תיק שלם הוא הדרך המהירה ביותר לאבד לקוחות בדרך. הדרך הבטוחה היא הדרגתית, והיא אורכת בדרך כלל כמה שבועות:
- פתיחת משתמש, הרשאות ומספרי סוכן מול החברות הרלוונטיות
- התחלה על פניות חדשות בלבד — בודקים שהזרימה, הניתוב והתפעול עובדים
- ייבוא התיק הקיים ונרמול הנתונים, כולל זיהוי כפילויות
- העברת לקוחות שבאמצע תהליך אחרונים, אחרי שהמערכת יציבה
מה עושים עם לקוח שבאמצע תהליך
זו הנקודה שבה מעברים נשברים. לקוח שהתחיל תהליך במסגרת אחת ומקבל פתאום פנייה ממסגרת אחרת מאבד אמון, גם אם מדובר באותו/ה סוכן/ת.
לכן כדאי לסכם מראש — בכתב, מול שני הצדדים — מי ממשיך לטפל בתיקים פתוחים עד סגירתם, ומה בדיוק נאמר ללקוח. זה סעיף שראוי שיופיע בחוזה היציאה ולא רק בהסכמה בעל פה.
